המודל הצ'יליאני בראי וועדת בכר

ועדת בכר, שהכינה את רפורמת בכר בשנת 2005, לא המציאה את הקווים המנחים לרפורמה.
משרד האוצר ברשות המנכ"ל יוסי בכר, העתיק מודל קיים בעולם, המודל הצ'יליאני, עם התאמות מסוימות למציאות הארץ ישראלית.

הצ'יליאנים יישמו מודל זהה לרפורמת  בכר, בשנת 1980, בעוד שברפורמת בכר, נמכרו קופות הגמל מהבנקים לידי המוסדיים והפכו להיות מסלול פנסיוני לחיסכון בפנסיה, בצ'ילה, קרנות הפנסיה שהיו בבעלות ממשלתית הופרטו והוונו לקרנות פרטיות.
אבל התוצאה הייתה אותה תוצאה, מוסדיים שמנהלים קרנות פנסיה צוברות, שמושקעות בשוק ניירות הערך, על פי מסלולים שונים של השקעה.

גם בצ'ילה כמו אצלנו, לאחר רפורמת בכר, הייתה תרעומת ציבורית על דמי הניהול הגבוהים שגובים קרנות הפנסיה.
הבעיה שנוצרה הייתה אותה בעיה: רגולציה כבדה על המוסדיים שמנעה תחרות בריאה בין המוסדיים על לב הצרכן, שיכל להוביל לירידה בדמי הניהול.
אך להבדיל מהמצב בישראל, שם בצ'ילה, לא האשימו את סוכני הביטוח...

מחאה ציבורית בצ'ילה, כנגד מה שהם מכנים בשם: "דיקטטורה פנסיונית"

ההבדל בין ישראל לבין צ'ילה הם בקרנות הפנסיה - קרנות הפנסיה בצ'ילה העניקו כיסויים לנכות ושארים, דרך חברות ביטוח.
כאן בישראל, הכיסויים הנוספים, מובנים בתוך קרנות הפנסיה, בצורה של הבטחה ללא חוזה.
עמית בקרן הפנסיה יכול לרכוש כיסויים נוספים דרך חברות הביטוח.

ממשלת צ'ילה כדי לעודד את הציבור להפריש עבור קרנות הפנסיה, העניקה ערבויות לתשלום של פנסיה מינימלית לעובד שהפריש במשך כ20 שנה.
כאן בישראל, לא סמכו על העובדים שיפרישו מרצונם והכריחו אותם להפריש ע"י צווי הרחבה קיבוציים וחוק פנסיה חובה.

הרפורמה שהתבצעה בשנת 2008 בצ'ילה, נעשתה בעקבות ההכרה כי המודל שלהם נחל כישלון משום שהמערכת לא הצליחה להסתגל לתנאים החברתיים שהשתנו בצ'ילה.
הרי קרנות הפנסיה עם כול המגרעות שבהם, בסופו של דבר, תלויים בשינויים בהתנהגות החברתית, שמשתנה בין דור לדור והדורות הבאים שאמורים לממן את הפנסיה לדור הוותיק שפרש לפנסיה, לא בהכרח יתנהל כמוהו.

רפורמת בכר שיושמה בחוק בכר בשנת 2005 והעתקה כמעט בשלמות מהמודל הצ'יליאני, שיושם כ-25 שנה לפני כן, בשנת 1981, נידונה לכישלון מראש...

כדי להבין זאת יותר ניתן ללמוד מהעבר: הורינו , דור הבייבי בום, יצאו לעבודה בגיל 20, עבדו במשך 40 שנה במפעל בבעלות המדינה ובגיל 60, 65 יצאו לפנסיה .
הדור שהגיע אחריהם, דור ה-X ודור ה-Y, שאמורים לממן את הפנסיה של דור הבייבי בום, נכנסו לעבודה בגיל 30+, לאחר סיום לימודיהם וטיול לחו"ל, הם עובדים תקופה קצרה ומשנים את מקום עבודתם ועיסוקם, או מפוטרים.
במילים אחרות, לא מועסקים בעבודה יציבה, שזו מתכונת ברורה לגירעון בפנסיה, מה שמוביל את החשיבה לכך, שגם הדורות הבאים שאמורים לממן את הפנסיה של דור ה-X ודור ה-Y, יתנהגו אחרת מאיתנו...

שינויים חברתיים תלויים בילודה.
אוכלוסייה, שמבחינה דמוגרפית, מתכווצת בגלל ילודה נמוכה, מובילה אף היא לגירעונות אקטואריים בפנסיות, כפי שמתרחש באירופה.
מה יקרה במידה וציבור העובדים שפרש לפנסיה, יהיה גדול יותר מציבור העובדים שמפריש לפנסיה?
מי יממן את ההפרש? 
מי יממן את הפנסיות של הפנסיונרים?
הרי כול הכסף מגיע מקופה אחת בלבד....

אצלנו בארץ, לא רוצים לעסוק בעתיד אלא בהווה והסיבות בהתאם לכך.

אוצר בלום של הון, זורם מידיים פרטיות לידי שוק ההון המקומי, שמנוהלים ע"י המוסדיים, שתורמים את הכסף לאנשי עסקים, שמקורבים לשלטון.

זה מסנוור את עיני הממשלה מהעתיד לבוא.

בעוד שבצ'ילה, בין השנים, מ- 1980 ועד - 2008 קרנות הפנסיה הפרטיות צברו הון בסכום של 52.77% מתוצר מקומי גולמי.

אצלנו בארץ, משנת 2005 ועד היום, קנות הפנסיה צברו 90.1% מהתוצר המקומי וזאת בזכות חוק פנסיה חובה שנחקק בראשון לינואר בשנת 2008.

אז בינתיים, כשלא מעוניינים להתמודד עם העתיד, מתעסקים עם מודל ההשקעות של קרנות הפנסיה, תוחלת החיים שהולכת וגדלה וגיל הפרישה...

הכול כדי להסיט את עיני הציבור מהמציאות שתתפח על עינינו בעוד כשלושה עשורים, שכול המודל נידון לכישלון טוטלי.

בעלי האינטרסים, מעוניינים להטריד את הציבור בשאלות חסרות משמעות, כגון, היכן מושקע הכסף ומי ידאג שהטייקונים לא יעשו "תספורות" בכספים שהמוסדיים העבירו להם, ע"י רכישת האג"חים שלהם.
האמת, שזה כלל לא משנה, כיוון שהכסף כבר לא שייך לעמיתי קרנות הפנסיה.
כש"התנועה לאיכות השלטון", שאלה את משרד האוצר, על פי חוק חופש המידע, האם הם עורכים מעקב, אחר ההפסדים של קרנות הפנסיה, בעקבות ה"תספורות" שערכו הטייקונים לכספי קרנות הפנסיה, הם השיבו כי אין להם מושג והם לא אוספים נתונים על כך.
הסיבה לתשובה תמוהה זו, היא פשוטה: אם אתה יודע מראש, שאין סיכוי שעמית הפנסיה יזכה ליהנות מקצבת הזקנה שהובטחה לו וכי הכסף מראש נועד להשקעות, אז למה להתאמץ ולהעמיד פנים, שדואגים לכספי העמיתים?

מבחינת הממשלה, הפרשות הכספים, של המעביד והעובד לקרנות הפנסיה, הם מבחינתם תשלום מס עקיף לפנסיה, שהעובד מתנדב ושמח להפרישו בגלל הבטחות שווא.

כשהאמת תתבהר לחוסכים לפנסיה, הממשלה מהר מאוד תבצע רפורמות מבניות בפנסיה כמו זו שנעשתה בצ'ילה בשנת 2006.

וכך כול 25-30 שנה, החוסכים לפנסיה, יצטרכו להיות תלויים בחסדי הרפורמות של הממשלה, שיוסוו היטב, בתעמולה פוליטית וביחצנות...