לחסוך בקרן פנסיה, או בביטוח מנהלים?

תחילה, לפני שאגיע לנושא הפנסיוני, אפתח דווקא עם הקרטל הבנקאי והשפעתו על המפלגות בכנסת, שכן שם טמון המפתח לכול ומיד אבהיר את דברי.

על פי דו"ח מבקר המדינה, שפורסם בחודש פברואר השנה, חובות המפלגות לבנקים הסתכמו עד תחילת 2013, בסכום של כ-68 מיליון ש'. כשמתוך סכום זה, 63 מיליון ש', היו החובות של ארבעה סיעות, שעל פי הדו"ח, החוב המצטבר שלהם, כולל הריבית, הסתכם, נכון לסוף 2013, בכ-73 מיליון ש' .
שני בנקים בלבד העניקו את ההלוואות הללו למימון מסע הבחירות של המפלגות, הבולט שבינם היה בנק פועלים, שהעניק הלוואות בסכום מצטבר של 61 מיליון ש' מתוך סך ההלוואות שצוינו ע"י מבקר המדינה.

מבקר המדינה הקודם, מיכה לינדנשטראוס, כתב בדו"ח הקודם, בהקשר לחובות המפלגות לבנקים כי: "מכיוון שחובות הסיעות הגדולות לכאורה, עתידן נתון בידי הבנק, ובמציאות של בחירות תכופות הוצאות הסיעות גדולות ואיתן הגירעונות והתחייבויות הסיעות כלפי הבנקים - כתוצאה מכך, איתנותן הפיננסית ולעתים אף קיומן הכלכלי של הסיעות נתונים בספק. בכך גלומה סכנה לקיומו של המשטר הדמוקרטי המתאפיין בריבוי מפלגות".

העיתונאי צבי זרחיה, פרסם בעיתון דמרקר, דיווח בהרחבה על השפעות של הלוואות אלו על חברי הכנסת.

וכך הוא כותב:

מקורות בכנסת אמרו כי נתוני המבקר מלמדים על כך ש"המפלגות תלויות בבנקים, ובעיקר בבנק אחד. הדבר מסוכן במיוחד כשחברי כנסת דנים בהצעות חוק כלכליות, כמו הצעות החוק להפחתת עמלות הבנקים, ובחוק הריכוזיות". חבר כנסת, שביקש לא להזדהות, סיפר באחרונה: "במהלך הדיונים ב'חוק הריכוזיות' הופעלו עלי לחצים עקיפים על ידי אנשים הקשורים בבנקים. חברי הכנסת צריכים להיות חופשיים בהצבעותיהם".

סוג ההלוואות אלו שניתנים למפלגות למימון ריצתם בבחירות, מאפשרים לבנקים להשפיע על אילו מפלגות יכנסו לכנסת.

אלו אינם הלוואות רגילות, עם לוחות סילוק, כפי שמוכר לרבים מאזרחי המדינה, אלא הלוואות מסוג ON CALL !.

הלוואות אלו ניתנות ללא לוח סילוקין וללא תאריך יעד.

בהתאם לתנאי ההלוואה, ניתנת האפשרות בפני הבנק להעמיד את כול סכום ההלוואה לגבייה מידית בהתראה של כמה ימים, שסוכם עליהם מראש.

תנאי הלוואה זו, מאפשרים לבנקאים לסחוט את המפלגות שהנן, מבחינת בני ערובה של הבנקים.

כול ההקדמה הזו נועדה כדי להראות, שלא יתכן שחוק וועדת בכר, נחקק כנגד האינטרסים של הקרטל הבנקאי.

לציבור דווח, כי החלטת וועדת בכר, של משרד האוצר, נועדה להוציא את בתי ההשקעות וחברות הגמל משליטה של המערכת הבנקאית, בגלל ניגוד אינטרסים.

האמת היא שבניגוד למה שפורסם ע"י כלי התקשורת, רפורמת בכר, נעשתה בעידוד המערכת הבנקאית ובשיתוף פעולה אתה.

יהיו בניכם כאלו, שיפקפקו בכך וישאלו את עצמם, היכן הרווח של הבנקים מהמהלך?

התשובה נמצאת בדוחות השנתיים של הבנקים, שמוכיח מעל לכול ספק, כי החל מסיום מכירת בתי ההשקעות וקופות הגמל  ע"י הבנקים לחברות ביטוח ומוסדות פיננסיים אחרים, הרווחים של המערכת הבנקאית גדלה פי שלוש ואף שולשה..

השוואת רווחי בנק הפועלים, בשנים שלפני חקיקת חוק בכר ובשנים שלאחר חקיקת חוק בכר.

את רפורמת בכר, ניתן להשוות למפעל, שמעביר את פסי הייצור שלו לסין.

 שם העלויות זולות יותר ואת מערך השיווק הוא השאיר בארץ.

ברור שבעקבות מהלך זה, רווחי החברה יזנקו וכך קרה גם בבנקים, שנותרו רק עם מערך השיווק.

עוד פרטים על הרפורמה ומהלכיה, ניתן לקרוא בהרחבה כאן.

האוצר דאג להקריב את סוכני הביטוח למען הרפורמה שלו.

פקידי האוצר, בסיוע התקשורת האשימה את סוכני הביטוח, שהם גוזלים את כספי הלקוחות וכינה זאת בשמות גנאי, כגון "שוד" כספי הלקוחות.

האויב של האוצר היו סוכני הביטוח שהיה ביכולתם להעביר עמיתים לקופת חיסכון פרטית, שמכונה בשם "ביטוח מנהלים לקצבה", אז הם החליטו לסרס את המוצר ולהקטין את היתרונות שלו מול מתחריו בשוק, מבחינת עלויות תפעול ואפשרויות ניוד.

הם עשו זאת ע"י שורה של תקנות והוראות, שאף ביטלו את האפשרות להבטיח למבוטחים פוליסת חיסכון עם מקדם קיצבה מובטח.

הוא אפשר לציבור להאמין, כי הקמת שוק פנסיוני שיסחר בבורסה, יאפשר לעמיתי קרנות הפנסיה ליהנות מתשואה עודפת ותאפשר להם קבלת פנסיה בתנאים עדיפים.

מה שהאוצר לא סיפר להם, הוא שכול הרפורמה נועדה לחלץ את הבנקים מחובות של הטייקונים וכי ההלוואות שאותם טייקונים לקחו מהמוסדיים, שאצלם נוהלו קרנות הפנסיה שלהם, נועדו להוות תחליף לבנקים.

למעשה כספי החיסכון הפנסיוני, של מיליוני אזרחים תמימים, הוקרה למען הטיקונים שהם יקירי , פקידי האוצר.

די להראות את התפלגות החובות של נוחי דנקנר, בעל השליטה בתאגיד IDB, לבנקים ולקרנות הפנסיה.

כול החובות של נוחי דנקנר למערכת הבנקאית, הם בעבור הלוואות שניתנו לו עד לשנת 2004 ושאר החובות, הם בעבור הלוואות שנלקחו לאחר שנה זו, משוק ההון, או ליתר דיוק מכספי חסכונות הציבור, שדאג להעביר את מיטב כספו, בהוראת האוצר לשוק ההון.

המערכת הבנקאית, הרוויחה פעמיים: משתמשת בכספי העמיתים, לצורך מתן הלוואות משכנתה והלוואות אחרות ומצד שני מרוויחה עמלות שיווק של המוצרים, אותם ייצרה בעבר.

ניתן בקלות להבין כיצד הפכו חברי וועדת בכר, ליקירי המערכת הבנקאית.

כך לדוגמה, ד"ר יוסי בכר, מנכ"ל משרד האוצר לשעבר ומי שעמד ברא הוועדה, התמנה ליו"ר בנק דיסקונט וכך גם אחרים.

כדי להקל עליכם למסור את כספכם, חייבו את המעסיקים להפריש מהשכר אותו אתם מרוויחים, לפנסיה חובה ופנסיה מכוח הסכם קיבוצי ואם לא די בכך, הקימו מערכת סליקה מתקדמת שתקל עליכם להעביר את הכספים לקרנות הפנסיה.

אז מה מציעים לכם היום?

בעיקר הבטחות והבטחות ועוד הבטחות, אין פוליסה ואין חוזה.

סוכני הביטוח, שמכונים כיום משווקים פנסיוניים, הפסידו את מערך השיווק שלהם לטובת הבנקים וחברות הפנסיה .

האזרחים עצמם, הפסידו את כספם רק שהם לא יודעים זאת עדיין...

ומי הרוויח?

כמובן המערכת הבנקאית, הטייקונים ופקידי האוצר שיכלו לגבות מסים עקיפים מהציבור, תחת הטייטל "פנסיה חובה".